מאת: אברהם פכטר עו"ד
ניצחון החמאס בבחירות ברשות הפלסטינית הכניס את ממשלת ישראל, אזרחיה, ומנגנוני הביטחון שלה ללחץ לא מבוטל. כבר נשמעים קולות מכיוון מומחי ביטחון למיניהם, על הצורך בבדק בית במודיעין ובהוצאת מסקנות אופרטיביות, על כישלון החיזוי של ניצחון סוחף של החמאס. ובדרך שומעים את האמרות משנת 73 על "סבירות נמוכה" - של המומחים הערביסטים שלנו, שגם הסתמכו ובצדק, על פרשנים פלסטינאים וסוקרים מקצועיים ברמללא - שגם הם ניבאו ניצחון דחוק לפת"ח והתחזקות משמעותית לחמאס - במיוחד לאחר הבחירות והניצחון ברשויות המקומיות. ושוב נראה שישראל לא הפעילה את "האמצעים המיוחדים", כמו במלחמת יום הכיפורים ולא הצליחה לנבא את התוצאות.
מבחינה קונסטיטוציונית - נוצר מצב מעניין ברשות כאשר אבו-מאזן, נבחר כנשיא וכיו"ר הרשות ברוב של 60% - ואילו החמאס זכה ברוב מעל 60% למוסדות השלטון והרשות המחוקקת הוא הפרלמנט. כלומר, אבו-מאזן, יכול תיאורטית ומעשית, להמשיך לכהן נשיא מטעם העם ואחראי על כוחות הביטחון, עם רוב של פרלמנט חמאסי - שלמעשה מתנגד לו ולא סובל אותו ומפלגתו.
נכון אמנם, שראש השב"כ, דיסקין העריך שיש סיכוי שחמאס ינצח - אבל דעת הרוב היתה שהם יפסידו בקטן.
להערכתי, מי שהופתע ביותר, מהניצחון הסוחף והברור, היתה הנהגת החמאס דווקא. כל מה שהם רצו וקיוו להיות מס' 2, חזק משפיע, אבל להשאיר את ניהול ענייני המדינה היום יומיים לרשות ולאבו-מאזן. זה היה משאיר להם, חופש פעולה מדיני, צבאי, טרוריסטי-מבלי לקחת אחריות על העם הפלסטיני, ומבלי להיות נתון ללחץ בינלאומי.
הניצחון הכניס אותם ללחץ - שהרי עכשיו הם הכתובת גם כלפי ישראל וגם כלפי "הקוורטט" האירופי וארה"ב. במיוחד לאור ההצהרות, הלוחמניות החמאסיות המקובלות כמו: לא וויתרנו על השמדת ישראל, או מדינת אסלאם מהירדן לים - כולל ההצעה הנדיבה לעבור לאלסקה כמו שהציע נשיא אירן האנטישמי - יש גם קולות שקולים ונבונים.
מנהיגי החמאס בארץ ובחו"ל מבינים שהצהרות קיצוניות יובילו אותם להתנגשות מהירה עם ישראל והעולם - ובמיוחד לחרם עולמי, כלכלי, חברתי, ביטחוני, שיגרום להם לקריסת מערכות.
מצד שני, גם ברור שמדינה איסלאמית פונדמנטליסטית על סף ביתנו, אינו דבר מעודד ומלהיב, והוא די מפחיד ומלחיץ מכל היבט שנסתכל וננתח אותו. היתרון החיובי שבמצב השלילי שנוצר - הוא חשיפת האמת, הורדת מסכות מזויפות, והעמדת ממשלת ישראל בפני עובדות חדשות ומוגמרות, שדורשות החלטות אמיצות עם ראייה ארוכת טווח.
עדיף מכל בחינה שהיא, להתמודד עם יריב שאתה יודע את מטרותיו, את יכולתו ושאיפותיו - מאשר עם מתחזה, עם איש עם מסכה שמדבר בשתי שפות - בערבית לעמו ובאנגלית לעולם עם כוונות שונות - נוסח המדיניות שניהל בהצלחה ערפאת משך שנים.
אבו-מאזן כיורשו - ירש ממנו חלק מן הטקטיקה הנ"ל - אך הביצועים שלו היו די שלומיאליים ואימפוטנטיים, למרות שממשלת ישראל, השלתה את עצמה בסיסמאות נבובות בנוסח, יש עם מי לדבר צריך לתת לו הזדמנות, הוא רוצה אך עדיין לא יכול וכו'. בעידוד קולני של מפלגות השמאל והעבודה - כדי לקדם מהלכים מדיניים. עכשיו טוענים השמאל, מרץ - עבודה, "אמרנו לכם", לא עזרתם לאבו-מאזן, הרסתם את תשתיות הרשות, החלשתם אותו וחיזקתם את חמאס.
טענות אלה, הן מגוחכות ושטחיות, שהרי אי אפשר לעזור למנהיג שלא רוצה להיות מעוזר, שלא רוצה לפעול ברוח "מפת הדרכים", דהיינו נגד טרור נגד תשתיות, אסוף נשק ולהסתכן במלחמת אזרחים, כדי להגיע לשליטה ויציבות שלטונית.
אבו-מאזן הצטייר כאדם שסובל ממחלה כרונית, אבל מסרב לקבל תרופות מתאימות למחלה, ומסתפק באקמול וברפואה אלטרנטיבית. האיסלמיזציה של עזה ויש"ע, מפחידים ללא ספק. לקבל את חומייני ויורשיו על הגבול - זה מלחיץ במיוחד כאשר נשיא אירן, מצא לנכון ביום שהוכרז ע"י האו"ם כיום זיכרון בינלאומי לשואה - להכחיש אותה ולדרוש וועדת חקירה, אם בכלל התרחשה שואה. אבל כפי שאמרתי וכתבתי כאן לפני הבחירות, לא להיבהל מהניצחון - אלא לראות מה ניתן להוציא לטובתנו מהמצב העובדתי שנוצר על גבולנו.
למרות שכרגע לא ניתן לראות, מה בדיוק קורה ומתהווה "בצד האפל של הירח". הצפי צריך להיות חיובי שיוצא מתוך השלילה. כמו שבחושך יש יתרונות עם יודעים לנצלם, גם במצב שנוצר יש יתרונות.
העולם בשלב זה מתארגן ותומך בישראל, למרות שלא צריך לתלות בכך תקוות גדולות. העולם יירגע, ילחץ על ישראל להתפשר, להתגמש, לשוחח עם חמאס - אם וכאשר חמאס ישנה גם הוא את דרכו ויגמיש מטרותיו.
מבחינה ביטחונית - לא חל כל שינוי ממשי, לא טקטי ולא אסטרטגי. המשך הטרור יביא לתגובות הולמות, לרבות במנהיגות החדשה, שאין לה חסינות - שגם הם מבינים אותה כמו במשחק שח - מחכים עכשיו למהלך הבא של היריב. והתגובות יהיו בהתאם. המצב אמנם קשה, אך לא נורא!
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
